<h1>ראבי"ה סימן תש"ע</h1>
<h2>דף כח.</h2>
וקיימא לן כרבי יהודה דמותר להשחיז את הסכין שנפגמה ביום טוב או שעמדה ביום טוב ואינה חותכת אלא על ידי הדחק, דהוי ליה מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב, ואפילו במשחזת של אבן ואפילו לחדדה מותר. (ומיהו הלכה ואין מורין כן. קצת הכי מסקנא) ומתניתין דתני אין משחיזין דלא כרבי יהודה דאמרינן דרשינן משמך הלכה כרבי יהודה אמר ליה יהא רעוא דכל כי הני מילי מעליתא תדרשון משמי. [ומיהו הלכה ואין מורין כן, וקיימא הכי במסקנא]. ואמרינן כתיב הוא וכתיב לכם כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב, [ובפרק קמא דמגילה הלכה אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד מייתינהו נמי לפלוגתייהו]. ואי קשיא אם כן [אוכל] גופיה שאפשר לעשותו מערב יום טוב לישתרי'. דהא מאי דאסור במכשירין שרי [באוכל], דהוא לבדו יעשה לכם ולא מכשירין [מיירי באפשר לעשותן מערב יום טוב]. (ובפ"ק דמגילה הלכה אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד מייתינהו נמי לפלוגתייהו). ויש לפרש וליישב כל אי אפשר מיתלי בהא דרוב אוכלין מפיגין טעמם, ובמכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב (ב)כלל, דגמרינן מלכם דלא תימא שאני במכשירין שאפילו אי אפשר לעשותן מערב יום טוב, וסתמא מכשירין אפשר, הילכך ממעטי מהוא, והוא הדין אוכל שאפשר, אלא האי דנקט ליה במכשירין, משום דרוב מכשירין אפשר. וכן קבלתי. וכן שפוד שנרצף ביום טוב מותר לפשטו כרבי יהודה, אבל מערב יום טוב לא, אף על גב דמפשיט בידא. ואם אינו ראוי השפוד כלל למלאכתו אלא אם כן מחדדין אותו אסור אפילו לרבי יהודה, והכי תניא בפרק המביא. ודכוותיה אמרינן גבי סכין והוא דפסקא אגב דוחקא. וכן גריפת תנור וכיריים שרי לרבי יהודה. ושפוד שצלו בו בשר והוציאוהו מן השפוד שומטו בקרן זוית אפילו לרבי יהודה דאית ליה מוקצה מידי דהוה אקוץ ברשות הרבים.
